גרובס נ' דקלה חברה לביטוח בע"מ

החלטה

בפניי בקשה שהגישה המבקשת – הנתבעת, לסילוק על הסף של התביעה שהגיש כנגדה המשיב, מחמת התיישנות ולהארכת מועד להגשת בקשת רשות להתגונן. לאחר הגשת בקשה זו, הוסיפה המבקשת והגישה בקשה נוספת במסגרתה הוסיפה על עתירותיה גם בקשה למחיקת כותרת התביעה וכן בקשה לסילוק התביעה על הסף מחמת העדר עילה.

בהתאם להחלטתי הוגשו מטעם המשיב – התובע, תגובות לבקשות המבקשת.

תביעתו של המשיב כנגד המבקשת הוגשה בהליך של סדר דין מקוצר ע"ס של 84,935 ₪, וזאת בגין תאונת עבודה אשר ארעה למשיב ביום 1.5.07, בגינה נגרמו לו נזקי גוף. בבסיס התביעה עומדות שתי פוליסות ביטוח נכות תאונתית אשר צורפו כנספחים ב'-ג' לכתב התביעה. כן צורפה קביעת המל"ל מיום 2.11.10, לפיה וועדה רפואית קבעה כי נותרה למשיב נכות צמיתה בשיעור 10%. (צורף כנספח ד' לכתב התביעה).

לאחר שעיינתי בכתבי הטענות שבפניי, ובחנתי טענות הצדדים, מצאתי לקבוע כדלקמן;

טענת ההתיישנות

לטענת המבקשת דין התביעה להידחות על הסף מחמת התיישנות מאחר וזו הוגשה על ידי המשיב בחלוף 3 שנים ממועד קרות האירוע הביטוחי. המבקשת מפנה בעניין זה לסעיף 31 לחוק חוזה הביטוח, תשמ"א – 1981 (להלן: "החוק"), המעמיד את תקופת ההתיישנות בתביעה לתגמולי ביטוח על שלוש שנים.

האירוע הביטוחי הנטען אירע לטענת המשיב ביום 1.5.07, בעוד התביעה שבפניי הוגשה על ידו רק ביום 3.1.11, קרי בחלוף תקופת ההתיישנות הקבועה בחוק.

ואולם, במסגרת כתב התביעה טוען המשיב כי לאחר קרות האירוע הביטוחי פנה למבקשת טלפונית מספר פעמים והודיע לה על קרות האירוע הביטוחי והיא זו אשר הנחתה אותו להגיש תביעה למל"ל ולעדכן אותה רק לאחר שתקבע לו דרגת נכות. לטענתו של המבקש בכתב התביעה (סעיף 7) מסר הוא לפקידת המבקשת כי שתהליך קביעת נכות במל"ל אורך זמן רב אולם זו אמרה לו כי רק לאחר שתהא בידו אסמכתא לנכות צמיתה יהא זכאי לפיצוי. כפי טענתו כלל לא הוזכרה על ידה מגבלת זמן להגשת התביעה.

הנני סבור כי לנוכח הטענות הנ"ל שהעלה המשיב במסגרת כתב התביעה, אין מקום להכריע בשלב מקדמי זה של הדיון בסוגיית ההתיישבויות. טענותיו אלה של המשיב מצריכות בירור ושמיעת ראיות, שכן ככל שאלה יוכחו על ידו, אפשר והמבקשת תהא מושתקת מלהעלות טענתה להתיישנות התביעה.

אשר על כן, הנני קובע כי טענת המבקשת להתיישנות התביעה תידון ותתברר במסגרת הליך שמיעת הראיות ותוכרע במסגרת פסק הדין הסופי.

הטענה למחיקת כותרת התביעה

באשר לבקשת הנתבעת למחיקת כותרת התיק, אני מקבל את בקשת המבקשת, שכן התיק אינו מתאים להתברר במסגרת סדר דין מקוצר.

נושא דומה למקרה זה נדון על ידי כבוד השופט אטדגי בבש"א (שלום, ת"א) 131192/02 מגדל חברה לביטוח בע"מ נ' מרדכי ביטון (פורסם במאגרים, מיום 07.01.03, להלן: "עניין מגדל"), והנני סבור כי הדברים שנקבעו שם יפים אף לעניינו. בהחלטתו קבע כבוד השופט אטדגי כי תביעה כמו התביעה הנדונה אינה יכולה להתברר במסגרתו של סדר דין מקוצר, אך לא מהטעם כי אין המדובר "בסכום קצוב", אלא מהטעם שלא התקיים התנאי הנקוב בתקנה 202(1)(א) סיפא לתקנות לפיו "ובלבד שיש עליהן ראיות בכתב". במשמע כי על התובע לצרף לתביעתו ראשית ראיה על העילה המשמשת יסוד לתביעה. במקרה הנדון המשיב לא צירף לתביעתו חוות דעת רפואית מטעמו וזאת בהתאם לתקנה 127 לתקנות הקובעת, כי תובע הרוצה להוכיח עניין שברפואה צריך לצרף לכתב תביעתו חוות דעת רפואית. על כן, אין די במסמכים שצורפו לכתב התביעה (מסמכים רפואיים וקביעת המל"ל – נספחים א' ו-ד' לכתב התביעה) על מנת להוות ראשית ראיה להוכחת עילת התביעה, שהיא מצבו הרפואי של התובע החל מיום 1.5.07.

ראה כי במסגרת מכתבה של המבקשת למשיב מיום 6.12.10, הודיעה המבקשת כי הינה חולקת על קביעת המל"ל בעניינו.

זאת ועוד, על המשיב לעמוד בדרישותיה של תקנה אחרת: תקנה 127 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד – 1984 (להלן: "התקנות"), שזו לשונה:

"רצה בעל דין להוכיח עניין שברפואה לביסוס טענה מטענותיו, יצרף לכתב טענותיו תעודת רופא או חוות דעת של מומחה, לפי העניין, שנערכה לפי סעיף 24 לפקודת הראיות..."

בתביעה זו יידרש המשיב, ללא ספק, להוכיח את הפגיעה שנגרמה לו בעקבות תאונת העבודה, וזהו "עניין שברפואה" שניתן להוכיחו אך ורק באמצעות תעודת רופא או חוות דעת מומחה. כאמור, תעודה או חוות דעת זו צריכה להיות מצורפת לכתב התביעה. בעל דין שאיננו נוהג כנדרש בתקנה זו, "לא יזקק בית המשפט להוכחה של עניין שברפואה מטעמו לעניין הנדון" (תקנה 137 לתקנות).

נמצא, שכאשר עילת התביעה היא "עניין שברפואה" אין מנוס מצירוף תעודת רופא או חוות דעת רפואית, בין אם המדובר בתביעה בהליך רגיל ובין אם המדובר בתביעה בהליך של סדר דין מקוצר.

כאמור בתקנה 127 הנ"ל, התעודה או חוות הדעת צריכות להיות ערוכות לפי סעיף 24 לפקודת הראיות [נוסח חדש], התשל"א-1971, קרי: "לפי הטפסים הקבועים בתוספת הראשונה או בדומה להם ככל האפשר" (סעיף 24(א) לפקודה).